החלטה בתיק ו"ע 1019/06 - פסקדין

1.       לפנינו בקשה לקיצור תקופת צינון הקבועה בסעיף 4 לחוק שירות הציבור הגבלות לאחר פרישה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק).

המבקש סיים שירותו בדרגת סגן אלוף והשתחרר מצה"ל ביום 31.3.06, ובקשתו היא להתחיל בעבודה באוניברסיטת בן גוריון (להלן: האוניברסיטה), כחבר הסגל האקדמי - מרצה ואיש מחקר - ביום 1.5.06. המבקש טוען כי מומחיותו במיגון מבנים והנדסת מבנים הולמת את הצורך העכשווי של אוניברסיטת בן גוריון במומחים מסוגו לרגל הקמתה של מחלקה למבנים בה. המבקש הביע חשש שמא לא תהיינה לו הזדמנויות נוספות לעיסוק אקדמי בתחום מומחיותו אם לא יוכל להצטרף לסגל האוניברסיטה במועד המבוקש.

2.       על פי החומר שלפנינו, במסגרת תפקידו בצה"ל שימש המבקש כראש תחום מיגון והסוואה (מתחילת שנת 1998 ועד ליציאתו לחופשת פרישה), זאת כמומחה בתחום מבנים מוגנים מפני השפעות כלי נשק ובתחום ניתוח סיכוני תחמושת, ומשנת 1988 ועד לסוף שנת 1997 מילא תפקיד ראש מדור מבנים מוגנים במפקדת קצין הנדסה ראשי. במסגרת תפקידו כראש תחום מיגון והסוואה מונה המבקש כמזכיר ועדת היגוי מו"פ מיגון מבנים של צה"ל, ולעניינו חשוב תפקיד זה. וועדת ההיגוי עוסקת בתחומים שאינם צבאיים גרידא, אלא הם גם בעלי חשיבות אזרחית. בעת הגשת הבקשה חלפו כשישה חודשים מאז נכח בדיון בוועדת ההיגוי. המבקש הדגיש כי עיקר עבודתו לא היה במסגרת וועדת ההיגוי. המבקש הוסיף כי ניהול ההתקשרות והקצאת תקציבי הוועדה לגורמי המחקר השונים נעשו לפי החלטת ראש מחלקת מיגון ותקצוב, ולא על ידי וועדת ההיגוי, ומכל מקום, על פי הדגשתו, וועדת ההיגוי מורכבת מנציגים רבים מאוד מגופים שונים ומגוונים, ולדעתו, לא ניתן בהחלטותיה משקל מיוחד. המבקש הטעים כי, מהות הקשר עם האוניברסיטה במסגרת תפקידו בוועדת ההיגוי לא היה שונה מהקשרים שהיו לו עם גורמים אחרים שיש להם התמחות בתחום הרלוונטי.

          עוד מסביר המבקש כי במסגרת עיסוקו באוניברסיטה לא יעסוק מול מי שהיו כפופים לו במסגרת תפקידו הצבאי, ומדגיש את אופייה של האוניברסיטה כגוף בלתי עסקי.

3.       המשיבה הדגישה כי כמזכיר של וועדת ההיגוי למו"פ מיגון מבנים, היתה למבקש יכולת השפעה, בדרך של המלצה, על התקשרויות של מערכת הביטחון עם אוניברסיטת בן גוריון למתן שירותי מחקר בנושאים שונים. לטעמה של המשיבה, יכולת ההשפעה האמורה היתה ממשית. יחד עם זאת, אין המשיבה חולקת על העובדות שהוצגו בתצהיר המבקש, ובכללן על כך שהמבקש היה רק אחד מבעלי יכולת המלצה רבים בעניין אותן התקשרויות. כמו כן, המשיבה לא סתרה את טענת המבקש, לפיה בתקופת כהונתו בוועדה לא נערכה שם התקשרות עם המחלקה למבנים אליה מתבקש ההיתר ולא ניתנה בעניינה שם המלצה, כאשר המחלקה למבנים נפרדת ושונה מהמחלקה למכונות, עמה התקיים רובו המוחלט של הקשר של הוועדה עם האוניברסיטה.

אין למשיבה התנגדות למתן ההיתר המבוקש לעבודה באוניברסיטה החל מהמועד המבוקש (1 במאי 2006) ולקיצור תקופת הצינון הנדרשת לשם כך. הטעמים לעמדת המשיבה הם כדלקמן:

א.      היותו של מקום העבודה המבוקש אוניברסיטה, שהינה גוף על מאפיינים ציבוריים.

ב.       המאפיינים היחודיים של התקשרויות עם אוניברסיטה למטרות מחקר, בהיותה מוסד מוכר להשכלה גבוהה ובעל זיקה למדינה, מצמצמים את החשש לניגוד עניינים בפעולתם של אנשי צבא, לפגיעה בטוהר המידות ולפגיעה בתדמית הצבא. בנוסף, הבחירה בגופי מחקר נעשתה מתוך מספר מצומצם מאוד של גופי מחקר רלוונטיים הקיימים בישראל ובהתאם ליתרונם היחסי במיכשור ומומחים.

ג.       התקופה שכבר חלפה ממעורבותו האחרונה של המבקש במתן המלצות על התקשרויות עם האוניברסיטה.

ד.       ייחודיות המומחיות המקצועית של המבקש והקושי עליו הצביע בתצהירו במציאת מקום עבודה חילופי המתאים לכישוריו.

ה.       צה"ל רואה עניין בשילוב אנשיו ופורשיו באקדמיה. שילוב זה תורם לאיכות השירות הצבאי ולתדמית הצבא.

4.       על פי העובדות שנפרשו לפנינו, הגענו למסקנה כי המעבר שבו מדובר אינו מעורר חשש לפגיעה בטוהר המידות.

השיקול המרכזי למתן ההיתר או למניעתו על פי סעיף 14 לחוק הוא שיקול השמירה על טוהר המידות. הצעת החוק התייחסה לתכלית החוק במילים אלו:

"מטרת ההצעה למנוע תופעות שליליות בשירות הציבור הכרוכות בניצול קשרים אישיים של עובד הציבור שרכש בתוקף תפקידו לפני פרישתו. כל זמן שהעובד נמצא בשירות יש בניצול קשרים אלה למטרות אישיות משום פגיעה בכללי המשמעת, ויש בידי מעבידו אמצעי הרתעה מתאימים. לא כן המצב אחרי פרישתו של העובד. הוא עשוי להעמיד את קשריו עם מוסדות ציבור, שרכש במילוי תפקידו, לרשותם של אנשים הנושאים ונותנים עם אותם מוסדות. הוא גם עשוי להגיע למעמד באותם עסקים עצמם שהיו נתונים לטיפולו בהיותו עובד הציבור, ויש למנוע שאפשרות זו תשפיע עליו בשעת מתן החלטה" (הצעות חוק 772 תשכ"ח, עמ' 209).

בענייננו, בשל שורת שיקולים, אין אנו סבורים כי מתעורר חשש לפגיעה באמון הציבור. בשל סוג הקשרים בעבר והקשרים הצפויים בעתיד - לא מתעורר חשש שהתפקיד של המבקש בצה"ל נוצל לקידום מטרתו האישית, ובכללה השגת תפקידו המיועד באוניברסיטה, וגם לא מתעורר חשש של ניצול הקשר הקודם לטובת האוניברסיטה בעתיד. בנוסף, אנו רואים לנכון לתת משקל בהחלטתנו לשיקולים הנוספים שצויינו בעמדת המשיבה.

בנסיבות אלו, אנו רואים לנכון להיענות  לבקשה במלואה, ומורים כי המשיב יוכל להתחיל לעבוד באוניברסיטת בן גוריון במחלקה למבנים החל ביום 1.5.06.

ניתנה היום, כ"ה בניסן תשס"ו (23 באפריל 2006).

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

_______________   _________________    _____________________